אחריות סוכן הביטוח לביטוח חסר שנגרם למבוטח עקב התרשלותו של סוכן הביטוח

בית המשפט השלום קיבל את עמדת המבוטח כי כוונתו הייתה לבטח את השיפורים שביצע במבנה ולא את המבנה עצמו תוך התייחסות לאחריות והמצגים של סוכן הביטוח.

המבוטח הינו הבעלים של מכון כושר המצוי בקומת מרתף.
חברת הביטוח ביטחה את המכון בפוליסת ביטוח מבנה ותכולה מסוג "אלומה לבית העסק".

ביטוח התכולה נעשה על סך של 500,000 ₪ עם הרחבה לנזקי טבע עד לסך של 800,000 ₪ (כולל שיטפון). ביטוח המבנה נעשה על סך 300,000 ₪.
בחורף בשנת 2006 ירדו גשמים עזים שגרמו למערכת הניקוז לעלות על גדותיה ולהציף את המכון. נגרם נזק רב לתכולה ולמבנה.
לטענת המבוטח, ביום האירוע ניזוקו קשות רצפת הפרקט, משטח הגומי והתוספות המבניות הפנימיות שבנה וכן קירות הגבס, דלפק הגבס, המשקופים וכן ציוד הספורט.
המבוטח דורש לפצותו בסך של 149,854 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכוש ולציוד.
חברת הביטוח שילמה לתובע, לאחר ניכוי השתתפות עצמית והפחתת סכום יחסי בגין ביטוח חסר, סך כולל של 36,119 בלבד. לפיכך הגיש התובע את תביעתו בפני בית המשפט.
לטענת המבוטח, הביטוח שעשה לא היה ביטוח מבנה כי אם ביטוח להשקעותיו והשיפורים שביצע במבנה (כגון: קירות גבס, שיפורי אינסטלציה וחשמל וכו') כפי שעלה גם מעדותו של סוכן הביטוח, המחייב את הנתבעת. על כן, אין מדובר בביטוח חסר, והוא זכאי לפיצוי מלא עבור נזקיו.
השמאי מטעם חברת הביטוח אמד את שוויו של המבנה בסך 900,000 ₪, נכון למועד מקרה הביטוח, פי שלושה מגובה הכיסוי הביטוחי שנקבע בפוליסה. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי שמאות זו (המבוטח לא הציג שומה אחרת).
השאלה שבמחלוקת היא אם ביטוח המבנה נעשה לשיפורים שהכניס התובע במבנה בלבד, שאז אין מדובר בביטוח חסר, כטענת התובע, או שמא נעשה ביטוח מבנה, כטענת הנתבעת, שאז קיים ביטוח חסר.
בית המשפט קבע, לאחר שמיעת הראיות, כי התובע ביקש לבטח את שיפורי המבנה בלבד, כי סוכן הביטוח הציג בפניו מצג כי זהו הביטוח שנעשה לו, והפוליסה הוצאה כפי שהוצאה, מבלי שפורש בה כי עסקינן בביטוח שיפורי מבנה, בשל מחדלי חברת הביטוח וסוכן הביטוח שפעל בעניין זה מטעמה של הנתבעת.
סוכן הביטוח העיד כי בדרך כלל אינו קורא את הפוליסות שניתנות למבוטחים. הוא אף אינו זוכר אם מסר את הפוליסה למבוטח באופן אישי, אלא רק משער שכן.
לטענת הסוכן, הוא ביקש מחברת הביטוח לעשות ביטוח שיפורי מבנה. הונפקה פוליסה שונה מהמוסכם, והסוכן לא בדק ולא עשה דבר בעניין. המצגים וההסכמות שבין התובע לבין הסוכן מחייבים כאמור, את חברת הביטוח.
בנסיבות אלה, בית המשפט קיבל את טענת המבוטח כי יש לפרש את הפוליסה בהתאם למצגים וההסכמות שבין המבוטח לבין סוכן הביטוח, אשר מחייבים את חברת הביטוח וכי היקף אחריותה של חברת הביטוח נגזר ממצג סוכן הביטוח וההסכמות עימו, ולא מתנאיה של הפוליסה כפי שהופקה בפועל.
בית המשפט ציין, כי התנהלות זו של סוכן הביטוח חורגת מהסביר ומהמקובל ואיננה מקיימת אחר חובותיו כלפי המבוטח לפי דין.
בית המשפט קבע, כי מחובת סוכן הביטוח לוודא, כי סכום הביטוח שנקבע בפוליסה משקף את שוויו האמיתי של הנכס המבוטח וכי המבוטח עומד בתנאים המוקדמים לכיסוי. על הסוכן לוודא, כי הכיסוי הביטוחי שהוצא מתאים להצעת הביטוח ולדרישות המבוטח. הסוכן לא עשה דבר מאלה ולא ווידא שהפוליסה שהונפקה מתאימה לדרישות המבוטח, לציפיותיו ולמוסכם.
בית המשפט הוסיף וציין, כי גם אם ניתן היה לקבל את טענת חברת הביטוח, לפיה עסקינן בפוליסה לביטוח מבנה, אזי מנועה חברת הביטוח בנסיבות העניין, מלטעון לקיומו של ביטוח חסר ואיננה רשאית להסתמך על תניה זו. זאת, בין מכוח חובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה הביטוח ובין מכוח אי-קיום החובות המוטלות עליה, כתנאי להפחתת סכום הביטוח מכוח תניית ביטוח חסר.
בית המשפט קבע, כי הסתמכות חברת הביטוח על תניית ביטוח חסר מחייבת אותה בחובת גילוי מיוחדת, לפיה עליה להבהיר למבוטח טרם עריכת חוזה הביטוח את מהותה של התניה ותוצאותיה, דבר שלא נעשה במקרה זה.

לאור כל הנימוקים לעיל, קבע בית המשפט כי חברת הביטוח מנועה מלטעון טענה של ביטוח חסר כלפי המבוטח.

[ת"א (שלום- ראשל"צ) 4701/06 רוני נקש נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ]

סגירת תפריט
דילוג לתוכן