בית המשפט העליון הורה לחברת הביטוח למסור למבוטחות דוחות חקירה ודוח חוקר דליקות שנערך מטעמה של חברת הביטוח בקשר לתביעה

בית המשפט העליון קבע כי יש לשחק ב"קלפים פתוחים" ולגלות למבוטחות את הדוחות שברשות חברת הביטוח.

חברת הביטוח ביטחה את עסקן של המבוטחות במסגרת פוליסת עסק.

בעסקן של המבוטחות פרצה שריפה שגרמה לנזקים כבדים למבנה ותכולתו ודרישתן לפיצוי נדחתה על ידי חברת הביטוח.
לפיכך, הגישו המבוטחות תביעה לבית המשפט המחוזי.
במסגרת קדם המשפט בבית המשפט המחוזי הוגשה בקשה על ידי המבוטחות, במסגרתה ביקשו לקבל לעיונן דוחות חקירה וכן לעיין בדו"ח חוקר דליקות שהוכן עבור חברת הביטוח שעות אחדות לאחר הדליקה.
רשם בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המבוטחות. באשר לדו"חות החקירה קבע, כי הללו אינם קשורים להליך זה ולכן אין מקום שלא לגלותם.
באשר לדו"ח חוקר הדליקות קבע רשם בית המשפט המחוזי, כי מכיוון שמדובר בדו"ח העתיד להפוך לחוות-דעת מומחה בהליך העיקרי, ונוכח זכותן של המבוטחות להיערך כיאות, יש להעמיד אף אותו לרשות המשיבות.
על החלטה זו הגישה חברת הביטוח ערעור בפני שופט בית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי זכות העיון במסמכים היא הכלל, ואילו החריג הוא מניעת העיון או דחייתו.
בנוסף קבע בית המשפט המחוזי, כי כיוון שחברת הביטוח פירטה בכתב הגנתה אירועים שקדמו להוצאת הפוליסה, ושיש בהם כדי להשליך על חלותה, תוך התייחסות למקרי ביטוח קודמים, אין היא רשאית לטעון עתה שלא הוכחה הרלבנטיות של המסמכים, או שיש למנוע מן המבוטחות את העיון בהם.
חברת הביטוח הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי.
בקשר לסוגיית גילוי המסמכים, איזכר בית המשפט העליון את פסק הדין רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוחשם נאמר מפי המשנה לנשיא ש' לוין:
"(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים 'מועילים' ובין כשמדובר במסמכים 'מזיקים';
(ב) רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.
(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות הענין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בענין זה אין לקבוע מסמרות…"
יסודה של הלכה זו בגישה הכללית, המוצאת ביטויה בתקנות סדר הדין האזרחי ובפסיקה, והמטילה על בעלי הדין לפעול ב"קלפים גלויים", בלא הפרעות, כדי לחסוך משאבים ובמיוחד משאבים שיפוטיים.
חברת הביטוח ציינה בכתב הגנתה כי הוסתר ממנה אודות נזקים ותביעות קודמות של המבוטחות ולמרות שחברת הביטוח לא הודתה בפה מלא אודות קיומם של דוחות החקירה, כל בר דעת היה יכול להבין כי חברת הביטוח מסתמכת על דוחות החקירה עקב הטענות והאשמות הקשות כלפי המבוטחות ולכן חברת הביטוח חיייבת לגלותן.
בנוגע לדו"ח חוקר הדליקות, בית המשפט העליון קבע כי מדובר במקרה של חוקר אשר נשלח למקום התפרצות הדליקה, על-פי השגרה הנהוגה במקרי דליקה.
דו"ח זה עתיד להפוך לחוות דעת מומחה בהליך העיקרי.
אמנם, מסמך שהוכן לקראת הליכים משפטיים נהנה מחיסיון, אולם בית המשפט העליון ציטט מרע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית נ' גלעד מפי הנשיא (בדימוס) ברק, כי:
"אין די בכך שאחת המטרות המשניות שעמדו ביסוד הכנת המסמך היא הצפי של ההליך המשפטי. לדעתנו, תנאי לתחולת החיסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומינאנטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט. בכך מושג איזון ראוי בין עקרון הגילוי לחריגיו. אכן, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים ענייניים שאינם קשורים למשפט צפוי, אינו צריך ליהנות מחיסיון רק משום שאותו מסמך נערך גם משום תרומתו האפשרית למשפט צפוי"

בית המשפט ציין כי הוא לא שוכנע כי חוקר הדליקות הוזמן כשמטרתה הדומיננטית של הזמנתו היא הכנת משפט בהתאם להלכת גלעד.

סוף דבר, בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות של חברת הביטוח והורה לה לגלות למבוטחות את הדוחות שברשותה.

[רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פי. אד בע"מ ואח']

סגירת תפריט
דילוג לתוכן